Daf 42a
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה וּבַשְּׁלִישִׁית מַהוּ דְּתֵימָא אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כָּל הָעוֹשֶׂה עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה מִהְדָּר פַּיגּוֹלֵי בְּכֹל חֲדָא וַחֲדָא לְמָה לִי קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
אלא אמר רב אשי כו'. בהא נמי גרס מהו דתימא אי ס''ד כו' קמ''ל וגירסא שבספרים דלא גרסינן מהו דתימא במנחות (שם) איתא ולא שייך למיגרס הכא הכי:
אלא אמר רב אשי. כגון שפיגל והוציא פיגול בשפתיו בראשונה ובשניה ובשלישית וברביעית לא פיגל כדקתני בהדיא בין בראשונה כו' ולא קתני רביעית ובהזאות של טיהרו שתיק ולעולם טעמא דר''מ משום דעת ראשונה הוא ורבותא אשמעינן דאע''פ שלא שתק אלא בזו אמרינן על דעת ראשונה עשאה דמהו דתימא אי ס''ד על דעת הראשונה עושה למה לא שתק בשניה ובשלישית ויעשה על דעת ראשונה קא משמע לן דלא אמרינן הכי ועוד לא גרסינן:
דמהו דתימא. אי על דעת ראשונה הואי שתיקה שניה אמאי לא עבד נמי שלישית בשתיקה:
Tossefoth (non traduit)
כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית. פירש בקונטרס וברביעית לא פיגל וקשה רביעית מאן דכר שמיה ובפ' שני דמנחות (דף טז:) פי' בקונטרס שפיגל בראשונה ובשניה ושתק בשלישית וא''ת א''כ קשיא מידי שתק קתני כדאקשי לעיל ושמא לעיל דשתק באמצעית הוה ליה לפרושי טפי כיון דראשונה ושלישית במחשבה ושניה בשתיקה ולהאי פירושא חשיב כל הזאות דמזבח הזהב אחת שבע דטהרו וארבע דקרנות וכן משמע בפרק הוציאו לו (יומא דף סא.) דתניא וכפר את הקודש זו לפני ולפנים ואת אהל מועד זה היכל ואת המזבח כמשמעו ולא קתני כלל על טהרו משמע דחשיב דמזבח כפרה אחת כדקאמר מיכן אמרו עד גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחילה אבל לא קתני גמר לקרנות ונשפך הדם שיביא אחריו ויתחיל בטהרו דכולהו חשיבי כאחת וקשה דלקמן [קאמר] משכחת לה בד' פרים וד' שעירים פירוש חד אהזאות דבין הבדים וחד אהזאות דפרכת וחד אהזאות דקרנות וחד אטהרו אלמא לא חשיבי כחדא הזאות דקרנות ודטהרו ושמא פר רביעי דלקמן לאו משום דעל טהרו אלא סבירא ליה דשירים מעכבין והוי חד בשביל שירים ולפירוש זה נוכל לגרוס כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית וכן בספר רבינו גרשום כאן ובהקומץ זוטא (מנחות דף טז.) חשיב חצי מתיר משום דאיכא עדיין שיריים דמעכבי וא''ת והא בעל כרחין סבר האי תנא שיריים לא מעכבי מדלא חשיב אלא מ''ג דההוא דסבר שיריים מעכבי חשיב חדא טפי כדמוכח בסמוך וי''ל דאע''ג דשיריים מעכבי לא חשיב האי תנא אלא הזאות:
מַהוּ דְּתֵימָא אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא מִיהְדָּר פַּיגּוֹלֵי בַּשְּׁלִישִׁית לְמָה לִי קָא מַשְׁמַע לַן מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי מִידֵּי שָׁתַק קָתָנֵי
Rachi (non traduit)
ה''ג מה''ד אמרינן אי ס''ד כל העושה על דעת הראשונה עושה מיהדר פיגולי בשלישית למה לי קמ''ל. כלומר והאי דנקט חזר ופיגל בשלישית רבותא אשמעינן דאע''ג דחזר ופיגל בשלישית אמרינן דשתיקה שניה נמי על דעת מחשבה קמייתא יהבה:
קמ''ל. דלא אמרינן הכי וגירסא הכתוב בספרים (ואי) אמרינן אי ס''ד כו' לא שייך למיגרס הכא הכי דהא מהדרינן לתרוצה אליבא דריש לקיש דאמר טעם דר''מ משום דעת ראשונה הוא ואם תאמר האי אם ס''ד אליבא דרבנן נקט למימר טעמא דרבנן משום הכי הוא לאו מילתא הוא דהא לריש לקיש אליבא (דרב) אפילו לא חזר ופיגל בשלישית לית להו לרבנן על דעת ראשונה עושה ובמנחות (דף טז.) הוא דגרסינן לה הכי דהתם לרב אותיבנה מהא מתני' דאוקי פלוגתייהו בנותן ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה ובמפגלים בחצי מתיר פליגי אבל בנותן ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה אפילו רבנן מודו דפיגל דאמרינן על דעת ראשונה עשה ואותיבנא מהא דקתני בין בראשונה ומשמע לא בשניה וקאמרי רבנן לא פיגל ושני רבא אליבייהו כגון שחזר ופיגל בשלישית דאמרינן אי ס''ד על דעת ראשונה:
אֲבָל דָּמִים הַנִּיתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי כְּגוֹן אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְאַחַד עָשָׂר שֶׁל פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וְאַחַד עָשָׂר שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר פִּיגֵּל בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה וּבֵין בַּשְּׁנִיָּה וּבֵין בַּשְּׁלִישִׁית רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכָל הַמַּתִּיר
Rachi (non traduit)
אבל בדמים הפנימים כגון ארבעים ושלש של יום הכיפורים. אחת למעלה ושבע למטה על בין הבדים מדם הפר וכנגדן מדם השעיר הרי ט''ז וכנגדן על הפרכת הרי ל''ב וארבע על קרנות מזבח הפנימי משניהם כאחד מעורבין כדכתיב (ונתן) [ולקח] מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא ט''ז:
י''ח) שיהו מעורבין הרי ל''ו ושבע הזאות על טהרו הרי מ''ג:
פיגל בין בראשונה. במתנות שלפני ולפנים:
בין בשניה. על הפרכת:
בין בשלישית. על מזבח הזהב:
קָתָנֵי מִיהָא פִּיגֵּל בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה בֵּין בַּשְּׁנִיָּה בֵּין בַּשְּׁלִישִׁית וּפְלִיג
Rachi (non traduit)
קתני מיהת בין בשניה. דמשמע לא בראשונה:
ופליג. וקאמר ר''מ פיגול ואין כאן משום דעת ראשונה אלא דקסבר מפגלין בחצי מתיר ותיובתא דר''ל:
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אָבִין הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בִּשְׁחִיטָה דְּחַד מַתִּיר הוּא אִי הָכִי מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן
Rachi (non traduit)
כגון שפיגל בשחיטה. הא דקאמר ר''מ פיגל בשניה פיגול כגון שנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים וקי''ל בסדר יומא (דף ס.) יביא אחר ויתחיל בהיכל וכששחט את השני פיגל בשחיטתו וקאמר ר''מ דההוא פר הוי פיגול שהרי פיגל בו בעבודה שלמה:
Tossefoth (non traduit)
כגון שפיגל בשחיטה דהוי מתיר אחד. פירש רבינו שמואל בשעת שחיטה חישב ע''מ ליתן מתנות שבפנים חוץ לזמנו או מתנות ההיכל או מתנות דמזבח והיינו פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית כמו שוחט שלמים ע''מ לזרוק חוץ לזמנו או ע''מ להקטיר גרידא דהוי פיגול לכ''ע כיון דכל השחיטה הויא בפיגול [ופריך] א''ה מאי טעמא דרבנן דאפילו לשפוך שירים למחר קיימא לן (לקמן זבחים דף מד:) דהוי פיגול מאן חכמים ר' אליעזר היא דכיון דלר' אליעזר לא מיחייב במתנה אחת בחוץ הכי נמי אי פיגל לא הוי פיגול ומיהו לא יתכן לפרש כן דלפירוש זה אי אפשר ליישב כלל במה דברים אמורים בדמים הנתנין על המזבח ופירוש הקונטרס עיקר:
אָמַר רָבָא מַאן חֲכָמִים רַבִּי אֶלְיעָזָר הִיא דִּתְנַן הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטוֹרֶת וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּמִנְחַת נְסָכִים שֶׁהִקְרִיב מֵאַחַת מֵהֶן כְּזַיִת בַּחוּץ חַיָּיב וְרַבִּי אֶלְיעָזָר פּוֹטֵר עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת כּוּלָּן
Rachi (non traduit)
רבי אליעזר היא. דאפילו בהעלאת חוץ פוטר בשני מתירין אלמא לאו עבודה היא כלל עד שיגמור כל העבודה ואע''ג דהקטרת כזית הוה הקטרה כדקתני התם וכולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב אפילו לר' אליעזר מיהו היכא דלא גמר עבודה הוא לא חשיב לה לחיובי עליה בחוץ ה''נ אע''ג דשחיטה עבודה שלמה היא כיון שאין העבודה נגמרה בשעיר זה לבדו שאינו בא אלא להשלים ועבודה אחת היא שנעשית בשתים ושלש שחיטות אין השחיטה חשובות לפגל:
Tossefoth (non traduit)
מאן חכמים רבי אליעזר היא. ואמרינן דבעי עבודה טפי לפיגול דנימא כמ''ד דמחייב לא הוי דהא מחייב כזית קומץ בחוץ ואילו פיגול אפילו בקומץ שלם לא הוי פיגול אם לא פיגל בלבונה ומדרבי אליעזר לחודיה מייתי ראיה [דפוטר] גבי חוץ כ''ש דלא הוי פיגול ולמאי דמסיק דמודה ר' אליעזר בדמים לא כמו שפי' בקונטרס דמחייב במקצת דמים בחוץ מכלל דהוי פיגול דאין זה ראיה כדפרישית ולא אתי אלא לדחות הא דשנינו הא מני רבי אליעזר היא:
וְהָאָמַר רָבָא וּמוֹדֶה רַבִּי אֶלְיעָזָר בְּדָמִים דִּתְנַן רַבִּי אֶלְיעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל
Rachi (non traduit)
והא אמר רבא. לקמן בפ' השוחט (זבחים דף קי.) דקתני הזורק מקצת דמים בחוץ חייב ולא פליג רבי אליעזר ואמר רבא עלה בגמרא מודה רבי אליעזר בדמים שאם נותן במתנה אחת מחטאות הפנימיות חוץ לעזרה חייב ואע''פ שכולן עבודה אחת הן לעכב ואיכא למימר דאין כאן אלא חצי העבודה דומיא דקומץ או לבונה חייב הואיל וכנגדה לפני ולפנים מתקבלת היא שאם נתן מתנה אחת בפנים ונשפך הדם מביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק לר' אליעזר:
דתנן ר' אליעזר ור' שמעון. פליגי אתנא קמא דאמר נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה הואיל ולא גמר אותה כפרה ר' אליעזר ור' שמעון [אומרים] כו' אלמא עבודה היא ואי פיגול לחיוב חוץ קא מדמית לא מיבעיא בשחיטה דהוה פיגול אלא אפילו פיגל במתנה אחת לר' אליעזר פיגול היא:
אֶלָּא אָמַר רָבָא כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בָּרִאשׁוֹנָה וְשָׁתַק בַּשְּׁנִיָּה וְחָזַר וּפִיגֵּל בַּשְּׁלִישִׁית
Rachi (non traduit)
אלא אמר רבא. לעולם בשפיגל בהזאות ודקשיא לך קתני פיגל בשניה או בשלישית וקס''ד דבראשונה שתק וקאמר ר' מאיר פיגול הוא דהכא במאי עסקינן כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית ולעולם טעמא דר''מ משום דקסבר שתיקה השניה על דעת מחשבה הראשונה נעשית כר''ל:
But in the case of blood presented on the inner altar, e.g., the forty three [applications] of the Day of Atonement, (1) the eleven of the anointed priest's bullock, and the eleven of the community's bullock of unwitting transgression, (2) if he [the priest] declared a Piggul intention whether at the first, the second, or the third, (3) R. Meir maintains [that] it is Piggul and involves kareth; while the Sages say: It does not involve kareth unless [the priest] declares a Piggul intention at the whole Mattir. Incidentally he teaches, ‘if [the priest] declared a Piggul intention whether at the first, at the second, or the third,’ and yet [R. Meir] disagrees? (4) — Said R. Isaac b. Abin: The circumstances here are e.g. that he declared a Piggul intention at the shechitah, this being one mattir. (5) If so, what is the reason of the Rabbis? — Said Raba: Who are the Sages [in this passage]? R. Eleazar. (6) For we learnt: [With regard to] the fistful [of flour], the frankincense, the incense, the priest's mealoffering, the anointed priest's meal-offering, and the meal-offering of the libations, if [the priest] presented as much as an olive of one of these without [the Temple court], he is liable. But R. Eleazar (6) exempts [him] unless he offers the whole [without]. (7) But surely Raba said: Yet R. Eleazar admits in the case of blood, for we learnt: R. Eleazar and R. Simeon maintain: From where he left off there he recommences! (8) — Rather said Raba: It [the Baraitha] means e.g. where he declared a Piggul intention at the first [applications], was silent at the second, and again declared a Piggul intention at the third. (9) Now we might argue, If you claim that he acts with his original intention, why should he repeat his Piggul intention at the third [applications]? Therefore he informs us [that we do not argue so]. To this R. Ashi demurred: Does he then teach [that] he was silent? Rather said R. Ashi: The circumstances here are e.g., that he declared a Piggul intention at the first, second, and third. You might argue, If you think that whatever one does, one does with the first intention, why must he repeat his Piggul declaration at each one? Therefore he informs us [that we do not argue so].

(1). One application of the blood of the bullock above the red line and seven below (v. supra 38a bottom), and similarly with the blood of the hegoat, which gives sixteen. There were similar applications on the veil of the sanctuary, making thirty two. Further, four applications of the blood of both mixed together, on the four horns of the altar, and seven applications on the top of the altar, giving a total of forty-three.
(2). Seven on the veil and four on the altar.
(3). The first, second and third are the applications in the innermost sanctuary, on the veil, and on the golden altar respectively.
(4). Thus, if he declared this intention at the second application only, though not at the first, it is still Piggul, though here he was certainly not continuing his first intention. Hence he must hold that one can render a sacrifice Piggul at a portion of the Mattir, which contradicts R. Simeon b. Lakish.
(5). Rashi: After the first blood applications the blood was accidentally spilt. A second animal is slaughtered, and the sprinkling is continued, starting with the second applications on the veil. Only here does R. Meir rule that it is Piggul, since shechitah is a service complete in itself. Rashbam: At the shechitah the priest declared his intention to make the second blood applications after time. This explanation saves the introduction of a second animal.
(6). Emended text (Sh. M.); cur. edd. R. Eliezer.
(7). Thus even when he actually presents it without the Temple court, R. Eleazar holds that he is not liable, since it was done with a portion of the Mattir only, which proves that it does not count as a service unless he completes the whole service. So here too, although shechitah is a service complete in itself, yet since this particular shechitah was merely to make up another shechitah (rendered necessary through the spilling of the blood), it is incomplete, and cannot render the sacrifice Piggul.
(8). V. infra 110a and b. — Since he recommences from where he left off (where the blood was spilt; v. n. 2), this shows that what he did do is a complete service; hence it can become Piggul thereby. This refutes Raba's explanation that the Sages in the Baraitha quoted supra are R. Eleazar.
(9). Only then does R. Meir rule it to be Piggul, as he holds that the second applications in silence were made with the same intention as the first. So that ‘whether at the... second or third’ means whether he was silent at the third and declared a Piggul intention at the second, or vice versa. But in both cases he had declared a Piggul intention at the first.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source